התווכחתם? תברחי לסוכה!

הוא אמר משהו, או לא אמר. עשה משהו, או לא עשה. ופתאום משהו משתנה לך באווירה.

משהו משתנה לא רק ביניכם, אלא בכל סדר היום שלך. את חווה את היום שלך כמבולבל, כל מילה שמישהו אומר יכולה להפיל אותך, להכניס אותך למחשבות ותסביכים ורגשות לא טובים.

לרוב את בכלל לא יודעת לשים על זה את האצבע.

זה קורה בכל זוגיות (!) כל כך הרבה פעמים.

הרבה פעמים יהיה בך את הכוח לסחוב את זה איתך תקופה לא קצרה. נשים חזקות, יו נואו. או שמא זו לא בהכרח חוזקה?...

ולרוב זה יתפוצץ כשתגיעו למרחב אינטימי יותר. לאו דווקא פיזי. גם מרחב של שיח עמוק, מחבר, שיתופי, או אפילו סתם איזו חוויה משותפת שאמורה לקרב ביניכם. ואת תרגישי שזה לא שם, בכלל לא.

פתאום יהיה שם פיצוץ. פיצוץ בשבילך, ופיצוץ בשבילו.

את תגלי שאין לו מושג בכלל מה קורה בתוכך. ואז כשהוא יתחיל להתעניין ממקום אמיתי, את תגלי שבעצם גם לך אין מושג מה קורה בתוכך!

את כל כך קשובה לקולות בחוץ- אם זה אנשים מבחוץ, לקולות החברה, התרבות, הציפיות, לקולות שכבר הופנמו בתוכך ואפילו את מבולבלת איתם.

ובתוך כל זה כבר יהיה לך קשה לשמוע-

מה בעצם הזיז אותי?

מתי זה התחיל?

איפה נמצאת הנקודה?

איפה זה עוד מפעיל אותי בחיים שלי, ולמה?

אם תמשיכי להשמיע את הקולות של כולם מבחוץ בתוך הראש שלך- את גם תשכנעי את עצמך שאת משוגעת, מוגזמת, אובר- דרמטית עד כדי דרמה- קווין, רגישה מדי, חלשה מדי, חסרת ביטחון ותלותית.

כי מה- מילה אחת הזיזה אותך עד כדי כך?!

ואז תדחיקי עוד ועוד ועוד מילה. ואז כל מילה כבר תציף אוקיינוס שלם של מילים, שכל אחת מהן הביאה איתה מיליון מחשבות ודמיונות על גבי דמיונות- על כמה שהוא לא אוהב, או כועס, ולא רוצה אותך, וכמה שאת לא ולא ולא.

ומשם הדרך למשבר זוגי קצרה מאוד. זה נשמע תהליך ארוך, אבל יכול גם לקחת כמה שבועות.

דעי לך- אם תעצרי שניה לבנות סוכה- תצליחי למנוע את הכול!!!

הסוכה באה לחבר אותנו לשמיים, לאור אינסוף של אהבה שיורד אלינו.

אבל ההלכה מחייבת אותנו, לפני שניגש לעבודת גילוי האהבה בינינו, לעשות פעולה חשובה מאין כמוה- לבנות דפנות!

לצאת מהבית, מהמוכר, מכל מה שאת רגילה לשמוע מהמשפחה ומהסביבה לגבי עצמך, ולהיות רגע לגמרי עם עצמך.

וגם זה לא מספיק, מותק. צריך לבנות ממש מחיצות שיהוו מסכים בינך לבין העולם בחוץ.

להתחבר לקול הפנימי שלך. אין פה מותר ואסור, האם זה בסדר או לא בסדר להיפגע מדבר כזה. האם זו חוזקה או חולשה להרגיש את זה. כאן הכול רק שלך. והכל מותר. והכל שריר ובריר וקיים.

ורק אז אפשר לגשת לאהבה, לקשר.

ולהתחיל מלבנות מסך- סכך- מהאיש שלך. אינסוף אהבה מצריכה סכך- צמצום מסוים, כדי שנצליח להכיל אותה בתוך גוף, ולא לצאת מהעולם הזה חלילה.

מסך חלקי אמנם, שתצליחי עדיין לראות גם אותו ואת האהבה שלו,

אבל שניה גם לראות את עצמך מבין כל אור האהבה.

להבין שזה בסדר להרגיש את האהבה ובמקביל גם לכאוב ממנה קצת, לפעמים.

את חייבת לעבוד בסדר הנכון- ניתוק מהעולם, ואז את מול עצמך בקבלה מוחלטת, ורק אז גישה אל המרחב הזוגי באופן שרואה גם אותך וגם אותו.

רק כך השמחה שלך, האהבה שלך תהיה באמת אלוקית ומבורכת ויציבה.

אם את רווקה- זה בדיוק הזמן לעבוד על זה עכשיו! לתרגל את שריר בניית הסוכה, את הקשר שלך עם עצמך, ללמוד לזהות מאיפה את פועלת ולקבל את המקומות האלה.

ואם את בתוך זוגיות- אני בטוחה שאת מזהה פה את עצמך, וזו תובנה מטורפת! להבין ששם אנחנו נופלים שוב ושוב. וזה אף פעם לא מאוחר מדי.

חג סוכות שמח!