לסבול או להיפרד, בלי שום דבר באמצע!

"ואפילו אם הגב האישי מתכופף מצער, אפשר דרך הלימוד לזקוף קומה" (ימימה אביטל).

היה לי השבוע יום קצת קשוח.

מהבוקר, בכל מיני הזדמנויות יצא לי לפגוש נשים נפגעות (/פוגעות) מערכות יחסים זוגיות.

אחת עזבה כי נגמר לה, והשניה כי כאב לה והשלישית בכלל בפנים עמוק עמוק, במעגל הדדי של סבל-צעקה-שתיקה.

האנרגיות האלה ישבו עליי במהלך היום.

שיחה ארוכה הייתה לי עם אותה חברה, השלישית. שמעתי דיבורים של אמונה. זה משמיים הסבל הזה. אם לא היה צריך להגיע אליי לא היה מגיע. מקבלת באמונה. אין לי שליטה על מה שיהיה מעבר לזה.

התפוצצתי. מבפנים, אבל גם קצת בפניה.

כששורפת לך הרגל מכאב, את מקבלת ייסורים באמונה, אבל מיד שולחת מבט לראות מה מקור הכאב, נכון?

ואם את רואה שם קוץ ענק שחדר עמוק, את מיד שולחת יד להוציא אותו? אם מתפתח זיהום, את גם מגיעה למיון. לא מסתפקת במשפטי אמונה...

וכאילו דווקא בחיים עצמם, במערכות יחסים, בזוגיות, אנשים מתעטפים באצטלאות של אמונה, משכנעים את עצמם שאין להם שליטה על המצב מעבר לזה.

ההורים שלנו רבו כל החיים ולא הלכו לשום סדנה, לשום לימוד. הסתדרו. אז מסתדרים.

כאילו שתי האופציות היחידות שקיימות זה להישאר בסבל או להתרחק ולהימנע ממנו. מרוב שעמוסים לא רואים עוד אפשרויות ביניים. לא רואים מה מטרת הקשר עצמו.

יש מקום לאמונה בכל מקום. לביטחון. לקבלה של המציאות.

ואז, לגשת לעבודה הנוספת שלשמה נתכנסנו- לדייק ולתקן.

אם אני נכנסת לקשר בתפיסה של דיסני, זה מפץ גדול לנפש. אבל אם נכנסים מתוך גישה אמונית אמיתית, מחכים לשבר. כל זמן שאנחנו לא בשבר מיועד להכנת כלים לתיקון השבר שיהיה. קשר בין שני אנשים מטבעו לא אמור לעבוד, אמורים להיות באגים, שאמורים לגרום לנו להתקדם כבני אדם וכבני זוג, להתפתח וללמוד על עצמינו.

אם ה' נתן לך קוץ, לא משנה מאיזה סוג- עוד תקופה בלי הצעות או עוד קשר לא בריא, זה כדי לעורר אותך להתבונן בו, ללמוד אותו, ובעדינות ולאט לטפל בו. זו המטרה היחידה של הכאב שלך. ברגע שתוציאי- יפסיק לכאוב.

מה זה אומר?- בכל מקרה העשייה עצמה תלבש צורות שונות. הכי חשוב זה מה קורה פנימה.

אפשר לעשות את "הדבר הנכון", מהמקום הכי לא נכון בלב. אפשר להציב גבולות, לדייק את בן הזוג שיתאים לי ולברור את כל השאר- ממקום בריא ומלא רצון כן ומדויק לזוגיות, ואפשר ממקום מתאמץ, מזיע, לא בוטח, מרצה וחסר מנוחה.

זה אומר להיות כנה עם עצמך, ושם להיות המובילה והיוזמת של החיים של עצמך.

מה שנשאר זה רק להבין שיש פה קוץ מתוק ומלמד.

מה מפריע לך מותק? יש לך כאן בחירה, אחריות, שליחות, עבור עצמך.

ללמוד מזה- זה מרפא.